אורחת לפרשת צו

שיפי וולגלרנטר, נוירופסיכולוגית

Background photo created by mrsiraphol – www.freepik.com

לשכנו תדרשו

למרות שכבודו מלא כל הארץ, יש מקום מיועד לדבקות המקסימלית בו – המשכן והמקדש.

הרמח"ל  (דעת תבונות, קס, עם פירוש ר"ח פרידלנדר) מתאר כיצד במעשה הקרבן כל רבדי הבריאה שותפים:

דומם- (מלח) צומח- (יין, וסולת), חי (בהמה/עוף) ומדבר (המקריב והכהן). בהקרבה במקדש, לב האדם מביע רצון לקרבה, ומשם נמשך שפע ממקורו העליון.

הקרבנות הינם מרכיב מהותי תמיד, מכיון שכל יום הינו בעל משמעות ייחודית בתכנית העולמית. כל יום דורש את הקשר המיוחד שלו עם המקור העליון, והשפעה מחודשת מהשורש אל העולם. 


המנגנון הסודי


איך זה עובד? המהר"ל מבאר שמהות הקרבן הוא להחזיר את הכל לשרשו-  ונחשב כאשר מביא- השבת העלול אל העילה (גבורות ה' ס"ט). 

הקרבנות מאפשרים לנו לחבר את הכל לשורש, להעניק חיות נצחית לעולם חולף.עיצומו של הקרבן איננו המתה, אלא תחיה וחידוש ההוויה מדייק הרש"ר הירש. הדבר היחיד שחי באמת ולתמיד הוא מקור החיים כולם. כל השאר- דינו לכליה מה שמת שם, הוא מת משכבר… מה שאבד שם, הוא דבר אבוד- רק כל עוד הוא רחוק מה', 'רחקיך יאבדו'".

מה זה אומר לי?

שחסר לי. ואני רוצה. וטוב לדרוש את הקרבה הזו.

"כל האומר שלמים כאילו הקריב שלמים" –  מותר לך ולי ללמוד את פסוקי המקרא, להבין את משנת "איזהו מקומן".

אל תקברי את התשוקה לשלמות המפעמת בך. הפני את התסכול של כל המקומות חסרי הפשר לתפילה לשיבת הקשר הבהיר בין דוד לרעיה אהובה. דברי אל המלך, ב"קרבת אלוקים לי טוב".

תגובה אחת בנושא “אורחת לפרשת צו”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *