מארץ תצמח

Cloud photo created by jannoon028 – www.freepik.com

פרשת בראשית

"אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים" (בראשית ב', ד')

הרב הירש מסב את תשומת לבנו לכך שהמילה 'תולדות' לאורך התורה פרושה תמיד 'מה שנולד מ…' תולדות אדם, תולדות נוח, תולדות ישמעאל, בכל המקרים הכוונה לצאצאיהם – הבנים שהם הולידו.

אז מיהם תולדותיהם של השמים והארץ?

תולדותיהם של השמים והארץ הם כל התופעות הטבעיות המתפתחות בעולם לאחר היבראו: גשם, רוחות, מעברי אקלים, צמחים ועוד – כל אלו יוצאים מהשמים ומן הארץ.

בני האדם נוטים לחשוב שהשמים והארץ יוצרים את כל אלה, וכאן מדגישה לנו התורה 'אלה תולדותם – בהבראם': השמים והארץ נבראו בעצמם, הם ברואיו של השם יתברך ונשלטים על ידו, ומשם ממשיכה ומתגלגלת השפעתו אל תולדות השמים והארץ.

במילה הבראם מופיע האות ה' כאות זעירה, נסתרת. בני האדם נטו לשכוח את היותם של השמים והארץ ברואים ואינם בוראים בעצמם. רק אברהם אבינו השכיל לזהות באות ה' הנסתרת, בתלותם של השמים והארץ בבוראם. הרב הירש מוצא חיזוק לרעיון זה בדברי חז"ל במדרש רבה: 'בהבראם – באברהם, בזכותו של אברהם'.

אבל תולודותיהם של השמים והארץ אינם נעוצים רק בבורא יוצר הכל, שעליו סיפרה לנו התורה לאורך פרק א', אלא גם בהנהגה נוספת, יסוד חדש הנוסף לנו בפסוק זה.

בפסוק זה מופיע לראשונה שמו של השם בשם הוי"ה, השם המפורש. אמנם, משמעותו המדויקת של שמו של השם נסתרת מאיתנו, אך הבנה מסוימת, חלקית, ניתנת לנו מפי חז"ל.

שם הוי"ה מסמל את מידת הרחמים. שם הוי"ה הוא משורש 'היה'. להיות. השם הוא אלוקים חיים ומלך העולם, הוא לא רק מקור העבר אלא גם מעניק לכל רגע ורגע את צורתו לפי מה שהאנושות זקוקה לו באותו רגע כדי למלא את התפקיד לו נועדה. במידת הרחמים הוא נותן שוב ושוב חיים חדשים, כדי לתת לברואיו הזדמנות נוספת.

אלוקים זה מידת הדין, ואולי מוטב לקרוא לה, מידת הסדר. אלוקים ברא את העולם בחוק ובמידה, ונתן גבולות לכל נברא.

אילו לא נברא האדם, בעל הבחירה, לא היה לעולם שום צורך במידת הרחמים. מידת הדין יכולה להספיק לחלוטין לתפקוד הברואים כולם, שבכל מקרה אינם יכולים לסטות ימין ושמאל מהדרך שקבע להם ה'.

לולא נברא האדם, היו תלויים השמים והארץ אך ורק 'בהבראם' – בצורה שבה נבנו, בחוקים שניתנו להם. אבל מכיוון שכל מטרתה של הבריאה היא בריאת האדם, יצור בר חורין וחופשי גם לטעות, הרי שיש צורך במידת הרחמים – המידה בה מוליך השם את האדם אל ייעודו למרות הטעויות שבדרך, ונותנת לו פעם ועוד פעם הזדמנות נוספת.

ולכן 'תולדות השמים והארץ' אינם תלויים רק בהבראם – בחוקים שברא להם השם, אלא גם ב'יום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים' היום שבו הוכנס האדם לתפקידו בבריאה, ויחד איתו נכנסה מידת הרחמים, שם הוי"ה, להפעלת הבריאה כולה בדרך אל תכליתה. כל אותם תולדות של העולם שהזכרנו לעיל, הגשמים והרוחות, הסופות והברקים, הסוכות שהתפרקו לנגד עינינו רק לאחרונה, ופגיעת ברק שגרמה לאסון – הכל חלק ממערך מתוכנן היטב שמביא את העולם לתכליתו. ומי משפיע על המערך הזה?
שני גורמים משפיעים כל העת על צורת התפתחות העולם: הראשון בהם הוא חוק הטבע, הנברא בעת בריאת העולם, והשני הוא השגחת השם יתברך הנקבעת על פי מעשיהם של בני האדם.
כשאנו מביטים על הגורם הראשון המניע את העולם, הוא נע מלמעלה למטה – אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, הקדים שמים לארץ. כשאנו מביטים על הגורם השני, ההשפעה היא מלמטה ללמעלה – ביום עשות השם אלוקים ארץ ושמים, הקדים ארץ לשמים. אז הגורם הראשון הוא לחלוטין בידיו של הקב"ה. הגורם השני גם הוא לחלוטין בידיו של הקב"ה, אבל כאן הקב"ה כביכול 'מגיב' למעשינו, במידת הרחמים, וגם אם קלקלנו, הוא מוביל את העולם חזרה לתיקונו השלם.

2 תגובות בנושא “מארץ תצמח”

  1. דבורה, פשוט תענוג לקרוא!
    התמלאתי קנאה עזה באותו תושב הקריות.
    אני מברכת את שתינו שנצליח לאחוז במידת הדין וללכת בדרכו, בלי להתייאש מכך שנזדקק מדי פעם למידת הרחמים כדי לחזור למסלול.
    אהבתי במיוחד את הדיוק של "מידת הסדר".
    שבת שלום!

  2. מקסים
    איזה פירוש נפלא
    אהבתי מאד.
    נהנתי גם ממה שכתבת בפתיח במייל
    זה עודד גם אותי לא להתיאש מתקופות ריקות 🙂
    ובהערת אגב, את היית קרש הקפיצה שלי להקים אתר ולהתקדם בלימוד
    שהזכות תעמוד לך!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *