תמיד

Sheep on green grass in farm

פרשת פנחס

"וידבר ה' אל משה לאמור: צו את בני ישראל ואמרת אליהם, את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו" (במדבר כ"ח, ב'-ג')

מיד לאחר הציווי על העברת שרביט הנבואה לידי יהושע, מצטווה משה על ידי ה' את סדרת המצוות האחרונה, והיא קרבנות ציבור, מעולת התמיד ועד קרבנות החגים.

למה ציווי זה מופיע רק בסוף חומש במדבר, ממש בסיום המסע של עם ישראל, ורגע לפני כניסתו לארץ?

הרב הירש מסביר שקרבנות הציבור הם חלק מהדרך בה עם ישראל זוכר את תפקידו כעם ה', ומשמר את הזכרון התמידי על הגורל המיוחד שלו והתפקידים הנגזרים מגורל זה.

לאחר מסע בן ארבעים שנה במדבר, עם ישראל כאומה עבר תהליך של זיכוך וזיקוק, והוא בשל לתפקידו כעם הנושא את דגל עבודת ה' בעולם כולו.

קרבן התמיד הוא יסוד הקרבנות כולם, וכאן בפסוק רמוזה משמעותו של קרבן זה.

חז"ל אומרים בספרי: "קרבני – זה הדם, לחמי – אלו אמורים, לאשי אלו קמצים ולבונה, ריח ניחוחי אלו נסכים"

הרב הירש מסביר איך כל אחד מחלקים אלו מביא את האדם לחיים של שמחה עליונה, מושרשת ביסוד התורה:

קרבני – לשון קרבה, התקרבות של ה'. הדם מסמל את הנפש, המתעלה אל ה'.

לחמי – האמורים מסמלים את כל ההשתדלויות הארציות, והקרבתם מזכירה לעשות כל השתדלות בדרך הראויה להשכנת שכינת ה' בעולמו,

לאשי – קמצים ולבונה מסמלים את העושר והנאות החיים, את מה שמעבר לחיות הבסיסית. הדרך לקידוש החומר 'העודף' היא על ידי זיכוכו בתורה שנמשלה לאש.

ריח ניחוחי – הנסכים הם השמחה העליונה, הגבוהה היותר, המושגת מתוך מימוש כולל של רצון ה' בחיים מלאים ומסופקים.

את הביטוי המדויק והתמציתי של כל תפקידנו בעולם כעם ה', עליו להקריב לה' בזמן שהוא קבע: 'תשמרו להקריב לי במועדו'.

דרך עצם הבאת הקרבן אנו נותנים ביטוי להיותנו עַם ה' הנמצא עִם ה'. ולכן חובתנו היא להקריב את הקרבן כציווי, כהענות לרצונו של ה'.

עם ישראל קיים את המצווה הזו בשיתוף בין חלקי העם: קרבנות התמיד מגיעים מתרומת מחצית השקל השנתית, ובכך שותף העם כולו לקרבן.

כדי שכל העם, הפזור במקומות מושבו, יזכור את ההקרבה הנעשית בשמו מדי יום בירושלים,  חלקו הנביאים את העם לעשרים וארבע משמרות, כנגד עשרים וארבע משמרות כהונה. נציגים מעטים מבני המשמר היום ניצבים בירושלים, נוכחים בפועל בהקרבת הקרבן, ושאר בני המשמר היו מתאספים בעריהם, קוראים את פרשת הקרבת התמיד וצמים ביום זה.

בצורה זו כל יהודי זכר היטב שהקשר של עם ישראל כולו עם ה', עובר דרך ליבו של כל יחיד ויחיד.

מאז שחרב הבית הראשון, הפך העם כולו ל'משמר' קבוע. בכל יום נקרא כל יהודי להתפלל בזמן הקרבת התמיד – שחרית ומנחה, לכוון את פניו לירושלים, ולהיזכר שוב בברית אחת,  מאחדת את כולנו, עם אבינו שבשמים.

תגובה אחת בנושא “תמיד”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *