במופלא ממך

Background photo created by jcomp – www.freepik.com

פרשת בלק

"ויבוא אלוקים אל בלעם לילה ויאמר לו אם לקרוא לך באו האנשים, קום לך איתם, ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה. ויקם בלעם בבוקר, ויחבוש את חמורו, וילך עם שרי מואב" (במדבר, כ"ב, כ'-כ"א)

בלק ביקש מבלעם שני דברים: לבוא, ולקלל את עם ישראל.

הקב"ה התיר לבלעם, כאן בפסוק כ', ללכת עם שרי מואב, ולהגיע לבלק. אך לגבי החלק השני של הבקשה, לקלל את עם ישראל, הקב"ה כבר הודיע לבלעם: "לא תאור את העם הזה, כי ברוך הוא" (שם, י"ב)

ובלעם בכל זאת קם וחובש את אתונו. בלעם עדיין חושב שהוא יצליח לבטא את הקללה.

בלעם, עם כל יכולתו הנבואית, עדיין לא הצליח להשתחרר מתפיסת האלוקות כפי שהיא נראית בעיניים אליליות: אם רוצים להשיג משהו, מפעילים כל מיני כוחות שמשפיעים על האליל, עד שהוא 'נכנע' לרצון עובדיו.

מתוך נקודת המבט הצרה הזו, בטוח בלעם שבסופו של דבר הוא יצליח. הוא יקים מזבחות, יקריב קרבנות, עד שהוא יצליח 'לגרום' לקב"ה לאפשר לעם ישראל להיות מקוללים.

רק מסע ארוך, שמתחיל עם האתון ומסתיים בברכות המתברכות לו מאליהן, מצליח להביא אותו להכרה כי "לא איש קל ויכזב, ובן אדם ויתנחם" (שם, כ"ג, י"ט)


מסתבר שלא צריך להיות בלעם בשביל לצפות על ההנהגה האלוקית במשקפים קטנות מדי.
אף אחד מאיתנו לא מסוגל לתפוס אפילו את קצה הנהגתו של השם בעולם, וממילא כל אחד מנסה להבין את ההנהגה וההשגחה בכלים של עצמו.

התוצאה היא, שלרוב האנשים יש נטייה לתפוס את ההנהגה האלוקית בדרך כלשהי, שמשקפת במידה מסוימת את התפיסות שלהם עצמם.

כשאדם נתקל בקושי בחיים, במה הוא תולה אותו? בייסורים מכפרים עוונות? בעין הרע? האם הוא רואה בקושי סימן שצריך לסגת אחור, או שהוא רואה בזה סימן שאדרבה, זהו מעשה שטן וצריך להתאמץ יותר?

לכל קו מחשבה שהצעתי כאן לעיל אפשר למצוא סימוכין ומקורות. בדוק. אם ככה, למה אדם אחד מתמקד בדרך מחשבה אחת ורעהו בדרך מחשבה אחרת?

כמובן, יש מקום רב לחינוך שאדם קיבל, שהסבירו לו שכך או כך נכון לחשוב.

ומעבר לזה, יש את הנטייה האישית של כל אחד ואחד מאיתנו. את הנטייה האנושית לתפוס את ההנהגה האלוקית במשקפים שהן פרטיות שלנו.

נראה לי שחשוב מאד להיות מודעים לנטייה הזו. אם יש לנו סתם דפוס מחשבה כלשהו, שמחליש אותנו, יש סיכוי שנזהה אותו ונבין שהוא שגוי. אבל אם דפוס המחשבה הזה מתחפש ומספר לנו שהוא דבר התורה בכבודה ובעצמה, או דבר ה' אלינו, הרבה יותר קשה לזהות אותו ולהבין שהוא סתם טעות מחשבתית שמסיטה אותנו מדרכנו.

כמו בפעמים רבות אחרות, המודעות לאפשרות הזו כבר מקדמת אותנו במידה משמעותית. אם אדם חווה קושי כלשהו, ובאופן אוטומטי הוא מעלה איזה דפוס מחשבתי 'רוחני' כביכול, שתולה את הקושי בהנהגת השם בעולמו, אני חושבת שמאד יעזור לו לשאול את עצמו שאלה נגדית: האם מישהו אחר במקומי, ירא שמים לפחות כמוני, היה עשוי לחשוב משהו אחר על אותה סיטואציה? האם גם לדרך המחשבה האחרת יש ביסוס בתורה ובהשקפה היהודית?

 אם חבר שלו היה מעלה בדעתו אופציה מנוגדת, ואחיו גם הוא היה חושב על אפשרות שלישית ואחרת, ולאשתו גם כן יש נקודת מבט אחרת לגמרי,  אז מסתבר שיש כמה אפשרויות מה הסיבה שהוא חווה את המאורע הזה.

לא בטוח בכלל שמה שנראה למי מאיתנו ברגע הראשון כמסר שמיימי הוא אכן כזה, וחבל שננווט את חיינו על פי מחשבות שכלל אינן בטוח שהן נכונות.

"כי לא מחשבותי מחשבותיכם, ולא דרכיכם דרכי, נאום ה'. כי גבהו שמים מארץ, כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם". (ישעיהו, נ"ה, ח'-ט')

2 תגובות בנושא “במופלא ממך”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *