למעלה

Water photo created by freepik – www.freepik.com

פרשת חוקת

"קח את המטה והקהל את העדה אתה ואהרון אחריך ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו והוצאת להם מים מן הסלע והשקית את העדה ואת בעירם. ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צווהו. … וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמיים ויצאו מים רבים, ותשת העדה ובעירם" (במדבר, כ', ז'-י"א)

אחת הפרשיות הקשות ללמידה זו פרשה זו, פרשת 'מי מריבה' בה מתואר בתורה מאורע שבעקבותיו אומר ה' למשה כי לא יוכל להכניס את בני ישראל לארץ ישראל.

זהירות גדולה הנדרשת כדי לעסוק בפסוקים אלו. כמו שמזכיר לנו הרב הירש לפני פרושו לעניין זה,  משה הוא עבד ה', אשר ה' בעצמו אמר עליו 'בכל ביתי נאמן הוא'. מעולם לא היה אדם הדומה לו בגדולתו, לא בדורות שקדמו לו ולא בדורות שלאחריו.

ובכל זאת, אם לא היינו אמורים ללמוד משהו מהפרשה הזו, היא לא היתה נכתבת.

הרב הירש מסב את תשומת לבנו לפסוק " ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר צווהו" – משה נטל את המטה מתוך כוונה ברורה לשמוע בקול ה'. מכאן יש לומר, שמשהו גרם לו לטעות בהמשך בציווי. אך מהו אותו הדבר?

באופן נדיר, בפרוש זה מצטט הרב הירש אחד מרבותיו. חכם ברנייס, הלא הוא הרב יצחק ברנייס, רבה של העיר המבורג:

בנקודת הזמן המתוארת עתה בתורה, כבר עברו בני ישראל כמעט את מלא ארבעים השנה שבמדבר. (שמנה לב, מפרשת שלח ועד פרשת חוקת, למרות הסמיכות הרבה ביניהן, חולפות כמעט ארבעים שנה).

עם ישראל עומד בגבול הארץ המובטחת, וכניסתם לארץ ישראל אמורה להוביל אותם למצב חדש של הנהגה: ממהלך של נסים גלויים, שהחל בארץ מצריים, נועד עם ישראל לעבור למהלך של נסים נסתרים והנהגה טבעית, של כיבושים והתיישבות בארץ.

לפי הפרוש שלפנינו, במשך אותן ארבעים שנה היה על עם ישראל להתרגל לוותר על הניסים הגלויים שהחלו במצרים, ושם מלא המטה תפקיד מרכזי, ולהתרגל להנהגה על פי ה', אמנם בנבואה עם אורים ותומים, אך הנהגה נסתרת יותר.

משה הצטער לראות את העם, אחרי ארבעים שנה, עדיין נזקקים למטה. הוא חשב שאחרי תקופה כה ארוכה של מסע במדבר, הם כבר יהיו בשלים להנהגה גבוהה יותר. אבל ה' אמר לו להוציא את המטה, כי עם ישראל עדיין נזקק לו.

וכאן היתה נקודת הטעות: ה' אמר לו להוציא את המטה אך לא להשתמש בו. רק הראיה של המטה היתה אמורה להזכיר לעם ישראל את מה שהוא צריך היה לזכור.

משה חשב שהעם נמצא בדיוק באותו מקום שהוא היה לפני ארבעים שנה: זקוק למטה ולהנהגה הניסית הגלויה, וזה מה שציער אותו כל כך. ה' הראה לו שבכל זאת היתה התקדמות, אולי כזו שקשה להבחין בה, אך עדיין קיימת. ויש לה משמעות גדולה כל כך, עד שהיא מחייבת שיהיה לעם ישראל מנהיג חדש שמתאים בדיוק לדרגה החדשה שלו.

כפי שציינתי בפתח דברי, לדון בפרשיה זו ומה שהיה בה זה כמעט בלתי אפשרי בשבילנו. בכלל אין לנו יכולת להבין את עולמם של ראשונים, וקל וחומר לדון על משה בגדולתו העצומה. לכן, אני חושבת שאת המסרים מפרשה זו עלינו להפיק כלפי עצמנו, ולא כלפי משה ועם ישראל.

חשבתי על הפער שהיה בין עם ישראל בתחילת דרכם במדבר למה שהושג לאחר ארבעים שנה: הפער בין להשתמש במטה, לבין לראות את המטה בלי להשתמש בו. זה יכול להראות לעיני המתבונן הבדל כל כך קטן, עד שהוא כמעט חסר משמעות. והנה אנו רואים שהקדוש ברוך הוא מייחס לפער הקטן הזה משמעות כל כך עצומה, עד שהוא ממנה לעם מנהיג חדש שיתאים לדרגה החדשה שלו, עם ההתקדמות הזו שרכש.

דומני שזהו המסר שנוכל לקחת איתנו מפרשה זו: להבין שכבני האדם ההתקדמות שלנו היא תמיד איטית, לפעמים מייאשת. אנחנו מתקדמים צעד קדימה ונסוגים אחור חזרה, לפעמים זה  נראה שאנחנו חיים כאן בעולם כבר שלושים-ארבעים-חמישים שנה (כל אחת מקוראותיי והרזומה שלה…) ושוב ושוב נופלים באותן בורות.

אבל יש מי שמנהיג אותנו כל הזמן וערני לכל התקדמות, קטנה ככל שתהיה.

יש מי שסופר את ההבדל בין 'לראות את המטה' לבין 'להשתמש במטה', אפילו אם בעין בשר קשה להבחין בו.

4 תגובות בנושא “למעלה”

  1. תודה רבה על הדברים הנפלאים. נדמה לי שגם בהבנת החטא אנחנו כמו עם ישראל. לפעמים תקועים בהבנה מימי הגן, ולפעמים מתרוממים יותר; כמו לאחר קריאת הטור הזה.
    נפלא שהצלחת להדגיש את המסר של החטא בשבילנו.
    שבת שלום.
    נ.ב. בעלי כתב על הרב ברנייס בגיליון קולמוס האחרון. הוא היה דמות פלאים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *