המסע

Travel photo created by photoangel – www.freepik.com

פרשת שלח

"ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ, כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אותותי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אותי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי, אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם וכל מנאצי לא יראוה" (במדבר, י"ד, כ"א-כ"ג)

לאחר חטא המרגלים ביקש הקב"ה להשמיד את דור המדבר, ולהעביר את השליחות להקמת העם היהודי אל משה. כמו שמאברהם, איש אחד, קם עם יהודי שלם, כך יכול היה לקום עם מעין זה גם ממשה.

משה רבנו ביקש מהשם לבטל את הגזירה כדי שלא יתחלל שמו בקרב המצרים והכנענים ושאר עמי האזור העוקבים אחר קיום הבטחתו לישראל, ותפילתו נענתה.

המידה העיקרית שהזכיר משה כדי לבקש רחמים בעד עם ישראל, היא מידת ארך אפים – ארך אפיים אינו ויתור, אלא הארכת זמן. ה' ממתין באורך רוח עד שימלא האדם את שליחותו, ונותן לו זמן רב כדי להימלך בדעתו ולתקן את המעוות.

ואם הדור החוטא עצמו אינו מצליח להביא לתיקון, מצטרפת למידה זו גם מידת 'ונקה לא ינקה, פוקד עוון אבות על בנים, על שלשים ועל רבעים' – הקב"ה מאריך את ההזדמנות לתיקון לא רק אצל האדם עצמו, אלא במשך דורות.

על אף שעם ישראל כולו זכה לסליחתו של ה', בכל זאת דור המדבר עצמו, אותם אנשים שראו את ניסי ה' במצרים ובמדבר ובכל זאת עדיין חששו לשים את מבטחם המוחלט בה', לא יוכלו להיכנס לארץ המובטחת.

מדוע? כי כל אותם ניסים שנעשו, מהכנעת התרבות השלטת העוצמתית ביותר בעולם של אז, דרך הנהגה במדבר ללא כל מקור מחיה, כולם נועדו כדי להשריש בעם את ראיית ה' – שיחושו בליבם וברוחם בטחון מוחלט, ולא יפחדו משום דבר בבטחונם המוחלט בה'.

הסליחה תתממש בדור הבנים. כמו שאמרנו, הקב"ה ארך אפיים ומצרף דור לדור, עד שבסופו של דבר יגיע עם ישראל לתכלית שליחותו.

הקב"ה מגדיר את מי שנכשל בחטא הזה כ'מנאצים': ההיפך מראיית ה' זה ניאוץ ה'. הרב הירש מסביר שהמנאץ הוא מי שאינו שם לב אל השם בחישוביו הארציים על עתידו.  הוא מחשב את הדרכים להצלחה ולעושר, אך לא חושב על יד ה' כמובילה אותו.

בכך נכשל עם ישראל שחישב את היכולת הפיזית והטכנית שלהם להתמודדות עם תושבי הארץ, אך לא חשבו את כוחו וגבורתו של ה' שינהיגם במסעם.

בפרק ק"ו מתאר דוד המלך את חטא המרגלים ועונשו: "וימאסו בארץ חמדה, לא האמינו לדברו. וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ה'. וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות." (פסוקים כ"ד-כ"ז)

בפסוקים אלו רומז דוד המלך, שיחד עם הגזרה על דור המדבר שלא להיכנס לארץ ישראל, נגזרה גם גזרת הגלות.

אותה נקודת חסרון שהביאה על אבותינו את הנדודים במדבר, התעלמות מהשגחת ה' והסתמכות על הנהגת הטבע, הביאה בדורות מאוחרים יותר את הנדודים בגלות.

כאן  מזכיר לנו הרב הירש את הנהגת 'ארך אפיים', שבזכותה ניתן לעם ישראל הזדמנות לזכות את הבנים גם אם האבות לא מילאו את שליחותם.

הנהגת ארך אפיים מתכננת מראש את ההסטוריה, מאות ואלפי שנים קדימה.

פעמיים, מזכיר לנו הרב הירש, היתה לנו מדינה בארץ ישראל, ופעמיים גלינו ממנה. כל מה שקרה מאז ועד היום הוא 'תהליך חינוכי', כהגדרתו. דרך ארוכה שמובילה את עמנו לייעוד שלו, למימוש טהור ומלא של תורת ה'.

אם דור אחד לא זכה, יזכה דור אחר במקומו. באיזושהי דרך הסטורית שנתיביה לא ידועים לנו מראש, אך כל אחד מאיתנו יכול להשפיע עליה במעשיו. בסופו של דבר, נהיה ממלכת כהנים וגוי קדוש, סגולה מכל העמים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *