איש על דגלו


Photo by Mehdi Sepehri on Unsplash

"ויעשו בני ישראל ככל אשר צווה ה' את משה כן חנו לדגליהם וכן נסעו איש למשפחותיו על בית אבותיו" (במדבר, ג', ל"ד)

הפסוקים הקודמים תארו את מערך החניה והנסיעה של בני ישראל: בצד הקדמי, לכיוון מזרח, חונה מחנה דגל יהודה, הכולל את יהודה, יששכר וזבולון. בצד דרום, דגל מחנה ראובן, כולל את השבטים ראובן, שמעון וגד. בצד צפון, דגל מחנה דן, שבטי דן, אשר ונפתלי. מאחור, מול יהודה, דגל מחנה אפרים, הכולל את שבטי אפרים, מנשה ובנימין.

הרב הירש מאריך בהסבר מרתק אודות התכונות המאפיינות המשותפות לכל מחנה.

במחנה המוביל, מחנה יהודה, כל אחד משלושת השבטים משלב חלק רוחני עם חלק גשמי: יהודה, מושל בשלטון המדיני ומחוקק, פוסק בדיני התורה. כנאמר, "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו" (בראשית מ"ט, י').

יששכר משלב בין עבודת האדמה ללימוד התורה, "יששכר חמור גרם, יושב בין המשפתיים, וירא מנוחה כי טוב, ואת הארץ כי נעמה… ויהי למס עובד" (שם, י"ד-ט"ו).

זבולון משלב בין עבודת המסחר "והוא לחוף אניות וירכתו על צידו" (שם, י"ג), לבין עיסוק בניו בסופרות "ומזבולון מושכים בשבט סופר" (שופטים, ה', י"ד).

השילוב הזה, בין רוחני לגשמי, מתפצל לשני מחנות עיקריים היוצאים לשני הצדדים: מחנה בני ראובן מצטיין בכוח, עוצמה ורדיפת הצדק. בו נמצאים ראובן, שמעון וגד. על כל אחד מהם בחומש בראשית מובא לפחות מצב אחד שבו הגן על הצדק בעוצמה.

השבטים במחנה דן, לעומת זאת, מצטיינים בעוצמת הרוח יותר מאשר בעוצמת החוזק והכיבוש. דן מנצח את אויביו בכח השכל, ולא בכח הזרוע: "יהי דן נחש עלי דרך, שפיפון עלי ארח, הנושך עקבי סוס ויפל רכבו אחור" (שם, י"ז) גם אשר ונפתלי בורכו בעידון הטעם ובצחות הלשון. לפיכך, מסכם הרב הירש, "נמצא שבצד שמאל, תחת חסותו של דן, היתה התפתחות עשירה בכיוון היצירה הרוחנית"

המחנה האחרון, העורפי, הוא מחנה בני רחל: אפרים ומנשה, בני יוסף, ובנימין איתם. להזכירנו, גם כשפסע יעקב מול עשיו, היו רחל ויוסף בנה אחרונים. כאן עומד מחנה בני יוסף כ"מעטה שריון" המגן על העם מסכנות שעשויות להגיע מן העורף.

מחנה בני יוסף מוזכר במזמור לאסף, תהילים פרק פ': "נוהג כצאן יוסף, יושב הכרובים הופיעה. לפני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך, ולכה לישועתה לנו". מעניין לראות כי לאורך כל ספרי נביאים ראשונים, מנהיגותם של בני יוסף מופיעה כאשר עם ישראל זקוק להצלה מסכנה המאיימת על קיומו הפיזי.

לאחר שבני יוסף מנהיגים את האומה אל הצלתה, עליהם למסור את השלטון חזרה לידיו של יהודה. כך עברה המלכות משאול לדוד. אך כאשר נכנס בית יוסף למחלוקת עם בית יהודה, במקום לעמוד מאחוריו ככח עזר, ופיצל את העם לשתי מלכויות, הביא קרע זה בסופו של דבר לחורבן.

5 תגובות בנושא “איש על דגלו”

  1. וואו, פשוט מרתק.
    החלוקה של השבטים נותנת מבט רחב על תפקידו המיוחד של כל שבט,
    והסיום על שבט יהודה מול בני רחל מוסיף עוד רובד ומשמעות לסיפור הגדול והמורכב של מלכות יהודה מול מלכות יוסף, שמתחיל בלאה ורחל ויסתיים בעז"ה בימות המשיח, כנבואת יחזקאל "הנה אני לוקח את עץ יוסף… ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתם לעץ אחד והיו אחד בידי"

    תודה רבה לך!

    1. תודה על התוספת.
      אכן, רחל ולאה זה סיפור ארוך, עמוק ומורכב כל כך.
      כל פעם נחשף עוד קצה חוט להבנת התמונה המלאה.

  2. תודה. קראתי והתפעמתי.
    מעולם לא הכרתי את הרבדים העמוקים עם המשמעויות הנשגבות.
    אני זוכרת את עצמי בלימודים, ההקבלה בין ברכת יעקב, ברכת משה וחלוקת השבטים למסעות ולדגלים, אבל מעולם לא העמקנו עד כדי כך. חידשת לי הרבה.
    תודה!

  3. מרתק ומעמיק את הידע וההבנה הרבה מעבר
    מותר לכתוב כאן שאהבתי את התמונה שבחרת ואת ההקדמה שכתבת במייל 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *