המצפן

Travel photo created by rawpixel.com – www.freepik.com

"ועשיתם את חוקותי ואת משפטי תשמרו, ועשיתם אותם וישבתם על הארץ לבטח. ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשובע, וישבתם לבטח עליה" (ויקרא, כ"ה,י"ח-י"ט)

בפסוק י"ח חותמת התורה את דיני הממונות המופיעים בפרשתינו (קנין והונאה) ובפסוק י"ט נפתחת פרשה חדשה, פרשת השמיטה.

השבוע נקלעה לידי שאלה מעניינת:

הרקע לשאלה מתבסס על כך שכל הסכם שבממון, הסכם ששני אנשים מסכימים בינם לבין עצמם על תנאי העסק שהם עושים ביניהם, הוא הסכם תקף.

רוב דיני הממונות המופיעים במסכתות בגמרא מנסים לרדת לעומקה של דעה של סתם אדם רגיל כשעשה קניין או הסכם ממוני כלשהו ולא ציין תנאים, למה היה מתכוון אילו היו שואלים אותו.

אם כך, נשאלה השאלה, לשם מה האריכה התורה ופירטה על כללים כאלו ואחרים, דיני שומרים, דיני נזיקין, דיני מיקח וממכר ועוד ועוד?

לכאורה יכלה התורה לקצר ולומר "שופטים ושטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלוקיך נותן לך, ושפטו את העם משפט צדק" (דברים, ט"ז, י"ח) וכן "ועשית הישר והטוב בעיני ה' למען ייטב לך" (דברים, ו', י"ח) ותו לא. בדיוק כמו אומות העולם שקיבלו בסך הכל שתי מצוות בדיני ממונות: להיזהר מן הגזל, ולחוקק לעצמם חוקי צדק ויושר על מנת לנהל עולם הוגן.

ניתן להוסיף על השאלה ולהרחיב עליה מדברי ה'שערי יושר', ר' שמעון שקופ, בספרו. השערי יושר מסביר את ההבדל בין דיני המשפטים בדיני ממונות, לבין שאר מצוות התורה:

בכל מצוות התורה חיוב הקיום הוא מפני מה שציווה ה', ותו לא. בדיני ממונות זה לא ככה – החיוב הוא קודם כל מה שר' שמעון שקופ מכנה 'חיוב משפטי' (אין הכוונה לחיוב של בית משפט, אלא לצדק הטבעי של בני אדם), ורק אחרי תחושת הצדק באים חז"ל ומסדרים לנו מה החוק והמשפט הנדרש על מנת ליישם את הצדק.

נו, אם יש חוש צדק ואפשר להסתמך עליו, ואפשר פשוט לשבת ולתכנן חוקים הוגנים, אז בשביל מה צריך פרוט כל כך ארוך בדיני ממונות?

לפי גישתו של הרב הירש, עולה התשובה מאליה:

ההלכה לא רק אומרת לנו מה מותר ומה אסור, אלא ניתנה לנו כמפת דרכים נסתרת.

ברובד הגלוי כתוב מה מותר ומה אסור.

ברובד היותר נסתר לומדים מהמותר והאסור על הרצוי ועל הבלתי רצוי.

כמו שמזכיר הרב הירש: "יש להעיר שבהרבה עניינים מבדילים דיני ישראל בין רשות על פי דין לבין היתר מוסרי. ישנם דברים שפסק בית הדין יקיים אותם על פי הדין האובייקטיבי, אך מבחינת החובה המוסרית הנעלה, 'אין רוח חכמים נוחה הימנו'."

ולאורך כל דיני הממונות המופיעים בפרשתינו מדגיש הרב הירש שבמבט מעמיק ניתן לגלות את ההכוונה המוסרית הטמונה במצווה. נעיין בקטע אחד לדוגמא, וכמוהו עוד רבים: "אם נבקש את המקור לכל זכות בעלות, נמצא שהיסוד לכל בעלות הוא מאמר ה' 'וכבשוה' (בראשית א', כ"ח), ה' שהוא הבעלים של השמים והארץ – קונה שמים וארץ, שם את האדם בארץ כדי שיהיה בעלים עליה, שיכבשנה. הווי אומר כדי שיעשה אותה לשלו באמצעות הפעלת כוחו עליה. נמצא שזהו המשפט המקורי של הקניין: אדם ניגש אל מקום שומם בטבע, אשר טרם זכה בו אדם מעולם… בכך נעשה החפץ שלו, על ידי רצונו המפורש של 'הקונה הקדמון' – קונה שמים וארץ".

בהמשך הפרוש, בחקר ההבדל בין סוגי קניינים שונים, כותב הרב הירש: "זהו החזון המשפטי של המדינה היהודית, אך חזון זה לא יכול להתקיים למעשה אלא אם כן בני האדם זהירים בממון חבריהם כבשלהם… חכמים סברו שלמעשה לא ניתן להעמיד את המסחר הללי על זהירות מופלגת כזו בענייני ממון, לפיכך הם החזירו את דין המסחר היהודי אל הכלל הנוהג בבני נוח…"

מהיכן לומדים את ההכוונה המוסרית המנשבת בדברים? הרי יכול אדם להיתמם ולומר שאם הוא עושה רק מה שמותר, סימן שהכל בסדר. אם התורה רצתה לאסור עליו לעשות כן, יכולה היתה לעשות זאת.

בשביל זה צריך להקשיב לאותם פסוקים ששום הלכה לא נלמדת מהם באופן ישיר, אך התורה מציינת אותם כנימוקים למצוות שונות: "כי יובל היא, קודש היא" (ויקרא כ"ה, י"ב) "ויראת מאלוקיך כי אני השם אלוקיכם" (שם, י"ז) "כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי" (שם, כ"ג).

כל פסוק כזה הוא כמפתח, שיש בכוחו לפתוח לנו עולם מוסרי העומד מעבר לעולם ההלכתי.

כל פסוק כזה הוא כשילוט תמרורים המוביל אותנו את הדרך הנכונה.

אמנם, חובה עלינו לנקוט בזהירות רבה בעת שאנו עוסקים בהקשבה להכוונה מוסרית הנלמדת מהתורה. לפעמים, עלולים שיקולים זרים לבלבל את הניסיון 'להסביר' את דברי התורה. או מכיוון אחר, אם אדם התרגל להסביר לעצמו למה כדאי וראוי לקיים מצווה זו או אחרת הוא עומד נבוך כשהוא נתקל בציווי שאינו מתיישב על ליבו.

אין בקריאה ללימוד המוסר העולה מן התורה משום תחליף, חלילה, למחויבות העמוקה והשלימה לציווי השם. יש להעמידה בהקשר הנכון:

אם נלמד ונעמיק במצוות התורה ובהדרכתה, נוכל להתקרב יותר לרצון ה', נותן התורה, ולהבין מה השליחות המיוחדת שהוא מצפה מעם ישראל לקיים בעולם, מהו טוב ומהו רע, ואיך מציבים סולם ערכים יהודי ומבוסס.

במילותיו של הרב הירש:  "התורה מכירה רק בדרך אחת להראות הכנעה לפני ה' – לקיים נאמנה את רצונו. ואכן ארצו תיעשה לארצנו רק אם נשמור את תורתו בנאמנות… ידיעת התורה וקיום מצוותיה הם לנו חומה ובריח, מדע ואומנות, מדינאות וכלכלה. אומות אחרות משתדלות לשווא להשיג בטחון מדיני כלפי חוץ ועושר פורח כפי פנים, הן מנסות באלף דרכים שונות, ולא עלה בידן. אולם אנו יוכלים להשיג זאת באופן פשוט ובטוח – עלי ידי שמירת התורה… על ידי קיום המצוות בכל חיי הפרט, המשפחה והאומה שלנו."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *