יהא אדם

Tree photo created by jcomp – www.freepik.com

פרשת קדושים

"ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קדש הלולים לה'" (ויקרא, י"ט, כ"ד)

פסוק זה עוסק בפרי אשר גדל בשנה הרביעית לנטיעתו של העץ. כידוע, בשלוש השנים הראשונות פרות העץ הינם ערלה ואסורים באכילה. בשנה הרביעית הפרי הוא 'קודש הלולים'.

הרב הירש מסביר את המילים 'קודש הלולים' שההנאה מפרי זה צריכה להביא לידי הלולים לה'. כלומר, הפרי יקרין על האוכל ממנו אור, והאוכל ממנו יתבונן בה', נותן הפרי, ויודה לו על טובותיו וחסדיו.

ייעוד זה של פרות השנה הרביעית  מתקיים על ידי שמעלים אותם אל עיר ה', ושם אוכלים את הפרות, בסביבת המקדש. ניתן גם לפדות את הפרי בכסף, ולרכוש בכסף זה מאכלים אחרים שייאכלו בסמוך למקדש.

אכילת הפרי באופן זה מכריזה על כך הפרות באו מה', שנתן אותם לאדם כדי שישתמש בהם בעבודת ה'.

במסכת ברכות (דף ל'.) אומרת הגמרא על פסוק זה "קודש הלולים לה' – מלמד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם. מכאן אמר רבי עקיבא, אסור לאדם לטעום כלום קודם שיברך".

את העקרון הזה, של קידוש החומר, לימדו אותנו חז"ל ליישם בכל אכילתנו. המברך מביא את המאכל לפני ה' קודם שיאכל ממנו. בעשותו כן, הוא נכנע אל ה' הבורא את המזון. בכל ברכה וברכה אנו עומדים לפני ה', ופותחים בפניה ישירה בלשון נוכח. לא פחות מזה. 'ברוך אתה השם' – כפניה לעומד בפנינו. ואז ממשיכים בלשון נסתר 'המוציא לחם', 'שנהיה בדברו', 'בורא פרי' וכו'. האדם מביא את המאכל לפני ה', בעמידה ישירה מולו, ואז עובר ללשון נסתר – כביכול התרחק יותר מן הקדושה ופנה אל הגשמיות, אל המאכל. ודווקא אז, כאשר הוא אוכל, מודגש כי הוא עדיין זוכר הוא את השם הבורא את הכל.

רבי אבהו, בתלמוד ירושלמי במסכת ברכות, (דף ו'.) מכנה אמירת ברכה "פדיונו של עולם ומלואו". שוב, אותו עקרון של קידוש החומר שנעשה בנטע רבעי, שפדיונו נאכל בקדושה בירושלים, נעשה במידה מסוימת בכל מאכל ומאכל שאנו מכניסים לפינו לאחר ברכה כהלכה.

מהו הכלי העיקרי, המעשי, של אדם הרוצה לדעת כיצד להשתמש בחומר באופן הנכון והמקודש?

הרב הירש לומד את התשובה מסמיכות פרשיות מעניינת: כלאיים – שפחה חרופה – נטע רבעי.

שפחה חרופה, בהסבר חלקי בשני משפטים, היא שפחה שחציה בת חורין והיא מקודשת כבר לאדם אחר. אין כאן עבירת אשת איש מלאה, אך איסור יש ויש. ומצד הגבר החוטא יש כאן ניצול של אישה שנמצאת במעמד נמוך במיוחד (שפחה כנענית שעדיין לא שוחררה לחלוטין, אך כבר אינה נהנית מהגנה מלאה של אדונה הקודם).

מסמיכות פרשיות זו מדגיש הרב הירש את הכלי העיקרי של האדם הרוצה לחיות, חיים מלאים ומחוברים לעולם, בקדושה: איפוק, שליטה עצמית.

קידוש המאכלים נועד ללמד את היהודי להמתין, לשלוט בעצמו וברצונותיו. גם אם יש לאדם דחף, רצון עז, לכאן ועכשיו – המתן. היכולת להמתין, לדחות סיפוקים, היא המקדשת אותו.

שכן, גם לאחר שיאפשר לעצמו כבר את הנאת החושים בדרך המותרת, הרי שיישאר קרוב אל השם וראוי לתואר 'אדם'.

3 תגובות בנושא “יהא אדם”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *