המבדיל

Business photo created by jigsawstocker – www.freepik.com

פרשת אחרי מות

"כתונת בד ילבש, ומכנסי בד יהיו על בשרו, ובאבנט בד יחגור, ובמצנפת בד יצנוף, בגדי קודש הם. ורחץ במים בשרו ולבשם." (ויקרא, ט"ז, ד')

בזמן העבודה המיוחדת ליום הכיפורים לא לובש הכהן הגדול את בגדי הכהונה הרגילים.

בגדי התכלת, האדום והזהב מייצגים את המטרות הרוחניות האידיאליות שאליהן עם ישראל אמור לשאוף, לשם הוא אמור להגיע בסוף מסלול ארוך של תיקון בעולם, כמו שמפרט באריכות הרב הירש בסוף פרשת תצווה:

התכלת, כידוע לנו מפרשת ציצית, מסמלת את השמים. צבע האלוקות שנכנסה בברית עם בני האדם. האדום, צבע הדם, הוא צבע החיים. החיוניות וכוחות האדם, הפיזיים והנפשיים גם יחד. זהב הוא צבע האצילות הטהורה. מתכת שאינה משתנה משום גורם חיצוני המנסה לפגוע בה, ואף חלודה אינה שולטת בה. שלושת צבעים אלו בבגדי הכהונה מסמלים את קידוש העולם כולו ביד עם ישראל.

אבל ביום הכיפורים, יום סליחה וכפרה, עם ישראל מכיר בפער בין מה שהוא כבר השיג בפועל, למה שהוא עוד שואף ורוצה להגיע.

עם ישראל כולו מודה (לשון וידוי) שהוא עדיין בדרך. שעדיין ארוכה הדרך. לכן, בגדי הכהונה המסמלים את השלמות אינם מתאימים לעבודות הכפרה. בזמן זה לובש הכהן בגדים בצבע שאין בו צבע, לבן.

הכהן העובד בבגדי לבן מביא את עצמו לידי הכרה בחסרונותיו, והכהן העובד בבגדי זהב מזכיר את השלמות האידיאלית שהעם היהודי, כעם שלם, יגיע אליה בסופו של דבר.

בין החלפת בגדים אלו לבגדים אלו מצווה הכהן לרחוץ את בשרו במים – לטבול טבילה גמורה ללא כל חציצה בינו לבין המים. המים מחברים אותו חזרה אל היסודות, ומזכירים לו את הפער את האידיאל הכי גבוה שאפשר לשאוף אליו, לבין המציאות שעדיין חסרה.

הן הטבילה והן קידוש ידים ורגלים במים, נחשבות כעבודות מקדש בפני עצמן.

העלאת עצמו מעל לחסרונותיו שלו אל פסגות האידיאל שהעם כולו ישיג, ומנגד – החזרה מפסגותיו הנעלות של האידיאל הרוחני המרומם ביותר להכרה בחוסר השלמות שלו עצמו, זו עבודה.

המסע הלוך ושוב הזה, בין אידיאלים מרוממים למציאות בשטח, הוא מסע החיים של כולנו. וכעת, במוצאי חג הפסח אולי מודגש במיוחד הפן הזה בחיים שלנו.

חג הפסח עשיר בפער בלתי פוסק בין רעיונות גבוהים ועמוקים לביצוע טכני בשטח. במיוחד אצל הנשים, שאמונות על תפקיד קידוש החומר. חג האמונה מחד, חג המטבח והמקלף מאידך. תפילות חג והלל חגיגי, לצד מתכונים יצירתיים ואלתורים משכנעים להפליא.

איפה התפקיד שלנו, האם בחומר ובלבנים, או ברוח השם? כמו אצל הכהן הגדול, תפקידנו מקבל ביטוי עז במסע ההולך והחוזר ביניהם.

וכך מסיים הרב הירש את דבריו על הפסוק: "זהו הרעיון המסיים את סדר העבודה של יום זה: משמעותם של כל המעשים הסמליים הנעשים במקדש הם בחיים הממשיים הנעשים מחוץ למקדש… משמעותן של השאיפות בבגדי קודש הם במעשים הנעשים בבגדי חול".

2 תגובות בנושא “המבדיל”

  1. חייבת לחזור על המשפט הזה שוב:
    משמעותן של השאיפות בבגדי קודש הם במעשים הנעשים בבגדי חול.
    חזק אמיתי ונוקב.
    תודה!!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *