אל נקודת האיזון

People photo created by freepik – www.freepik.com

פרשת מצורע

"והעלה הכהן את העולה ואת המנחה המזבחה, וכפר עליו הכהן וטהר" (מצורע, י"ד, כ')

מראשית פרק י"ג, בפרשת תזריע, ועד לסיום פרק י"ד כאן בפרשת מצורע, עוסקת התורה בפרשת מצורע ובדיני טהרתו.

כפי שכבר הזכרתי בפרשה הקודמת, לא קלה פרשה זו עבור אדם בן זמנינו. פרושו של הרב הירש, בדרכו להאיר את דברי התורה באור הדעת, מעמיק רבות במהות הצרעת, בסיבות בהן היא מגיעה, ובאבחנה הכל כך חשובה בין מהי 'צרעת' בדברי התורה לבין מה שרגילים אנשים לכנות בשם זה.

ועם הכל, אחרי הכל, עדיין אדם ירא שמים בן זמנינו המעמיק בפרשה זו מתקשה לקבל אותה באותה טבעיות בה אנו מקבלים את דיני השבת, או את דיני הפסח.

ודווקא כאן, בפרשה זו, מוצא הרב הירש לתת לנו קריאת כיוון חזקה ומהדהדת. חזקה על רקע התקופה בה נכתבה, וחזקה לא פחות לנו בימים אלו.

"קרבן האשם, לוג השמן הבא עמו והמעשים הנעשים בהם, מכפרים על חטאיו החברתיים אשר הביאו עליו את כעס ה', כפי שבא לידי ביטוי בנגעו. מטרת המעשה הזה היא, לחקוק בו את כל אותן האמיתות היוצרות את הבסיס לחיי צדק חברתי לפני ה'. בזה נמחקו חטאי העבר שלו; ומכאן ואילך הכל תלוי בו, יש ביכולותו לנהוג בצדק לפני ה' – על פי ציוויי תורת ה'.

אולם צדק חברתי הוא רק בחינה אחת משליחותו של היהודי. רק אם ידבק בכל רוממותה של תורת ה' המוסרית (כמסומל בחטאת), ויקיים את כל החובות שנצטוו מאת ה' (כמסומל בעולה), יוכל להפוך ליהודי שלם.

אלה הם השורש והגזע של נטיעת ה'; צדק חברתי יהודי יכול לצמוח ולפרוח רק מהשורש הזה. אנושיות יהודית וצדק יהודי אינם אלא חלק של היהדות; יהדות שנטלו ממנה כל שאר ערכיה, לעולם לא תזכה לניצחון בהסטוריה."

מתקופת הרב הירש ועד ימינו, אני חושבת שאנו כבר הרבה פחות מוטרדים משאלת מי ינצח בהסטוריה, או מנימוקים לאומיים אחרים. אחרי הכל עידן הלאומיות חלף עבר, והעולם כולו מקדש את האדם ואת המשמעות שהוא מחפש לו.

אבל שאלת הצדק ממשיכה להעסיק אותנו, כמו בכל דור. יש ערכים ותפיסות שלפעמים נראים לנו צודקים מאד, וכמעט בלתי ניתן להתווכח עימם. להביא דוגמאות, או שאתן מסתדרות לבד? 😉

אני מציעה שתי זויות מבט ביחס אליהן:

אחת, שדומני שכבר התייחסנו אליה בעבר, שערכי צדק מתפתחים אינם פסולים כשלעצמם, אלא להיפך – יש בהם חלקים טובים ומבורכים. על האדם לשאוף להגינות וליושר בכל הליכותיו, אחרת בקלות רבה הוא יכול להפוך לנבל ברשות התורה.

הזוית השניה היא כאן, והיא חשובה לא פחות: צדק אנושי ניסו להציע הוגי דעות רבים במהלך ההסטוריה. קלי קלות היום לנוד למשבתם של הקומוניסטים. קשה בהרבה היה להיות בן נוער או בת נוער בשלהי המאה ה- 19, ולהבין את מה שאנחנו מבינים היום.
אנחנו לא בהכרח חכמים יותר מהם, פשוט צברנו ניסיון…


אבל השאלה הגדולה היא איך יודעים מראש. לשפוט אידיאולוגיות אחרי שהוכיחו את תוצאותיהן זה כבר לא חכמה. בשעת מעשה, איך מזהים מה נכון ומה לא נכון, מה צודק ומה רק מתחפש לצדק?

התורה מאזנת לנו כל העת את כף המאזנים.

חופש כלכלי או חלוקת רכוש? איזון.

חופש הפרט או חופש הכלל? איזון.

חלוקה חד ממדית בין תפקידי גברים לתפקידי נשים, או ערבוב וטשטוש הגבולות? איזון.

הרג בעלי חיים ללא אבחנה, או טבעונות? איזון.

בכל סוגיה חברתית שנעסוק, אם נרצה להישאר צמודים לתורה, למצוות ולהלכה – לא נוכל ללכת לקצוות, אפילו אם ממש נחמוד אותם.

תמיד יהיו דברים שלא יעלו בקנה אחד עם ההלכה, ואין זה במקרה.

ההלכה המקיפה את החיים על פרטיהם, מסייעת לנו להחזיר את הפוקוס חזרה אל נקודת האיזון, ולבדוק מחדש מהו רצון ה'.

3 תגובות בנושא “אל נקודת האיזון”

  1. מקסים מקסים מקסים!! איזה כיף לקרוא, וכמה זה נותן משמעות, זווית אחרת להסתכלות ולהתעמקות בפרשה. וכמה דקות של הנאה רוחנית צרופה. תודה!

    וסוף סוף הבלוג הגיע לתיבת דואר נכנס ולא לקידומי מכירות:)

  2. תודה ותודה.
    אני נהנית כל פעם מחדש איך את מקרבת את דברי הרב הירש אל לבנו, ומוצאת בהם טעם עכשווי ומעורר מחשבה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *