מחוץ למחנה

People photo created by rawpixel.com – www.freepik.com

פרשת תזריע

"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת והיה בעור בשרו לנגע צרעת והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים" (ויקרא, י"ג, ב')

פרשת הצרעת היא אחת הפרשות הקשות לעיכול לאדם בן זמנינו.

הרעיון לשפוט את האדם על מחלתו, ולראות בה אות וסימן לפשעו וחטאתו, רחוק מאד מהדרך בה אנו רגילים להסתכל על ייסורים.

אולי זו הסיבה שהרב הירש בפרושו מדגיש וחוזר ומדגיש כי נגע הצרעת אינו מחלת עור רגילה, אלא מחלה הבאה כתוצאה מגזירת אלוקית מיוחדת.

צרעת הפושה על עור חולה אינה מטמאת. רק אם נפסלו כל הסיבות הרפואיות האפשריות להופעתה של הצרעת, וברור בתכלית שהיא הגיעה אך ורק מסיבה אלוקית, אז ורק אז נידונה היא כנגע צרעת.

"אדם שנגוע בנגע, הוא 'נגוע' – פשוטו כמשמעו. 'נגעה' בו אצבע אלוקים." הרב הירש עומד על כך שבכל שפה שמתרגמים את המשמעות של המילה נגע, נתפסת היא כמחלה או כמגפה, אך כל התרגומים האפשריים מאבדים את עומק המשמעות הטמונה במילה 'נגע' בלשון הקודש.

פרשת הצרעת מתחילה כאן בפרשת תזריע ומסתיימת בפרשת מצורע. הרב הירש בפרושו עליה מתייחס באופן ישיר ומובהק למובאות ממקורות לא-יהודיים העוסקים בנושא הצרעת.

המחלה שכונתה 'צרעת' בפי העולם, היא מחלת הנסן – מחלה זיהומית הנגרמת על ידי חיידק, וניתנת לריפוי באמצעות 'קוקטייל', שלושה מיני אנטיביוטיקה שונים.

מחלת הנסן מאופיינת בנפיחות דלקתית של העור, ובהכהיית צבעו. בניגוד גמור לנגע הצרעת המוזכר בתורה, בו אין נפיחות בעור, והנגעים צבעם לבן (וגם השיער הצומח בשטחם לבן הוא).

'בית החולים למצורעים' שהיה בירושלים, שאולי שמעתן עליו בזכות סיפורי מסירות הנפש של ר' אריה לוין, לא אשפז מצורעים, אלא חולים במחלת הנסן, וכמוהו עוד עשרות אלפי בתי חולים ברחבי האימפריה הבריטית.

כמו בפעמים נוספות, אנשים יראי שמים קולטים בתום לב תפיסה מסוימת של התורה, שמקורה הוא נוצרי בעליל. (למשל, חוה לא אכלה תפוח מעץ הדעת. יודעות? אם זה חידוש עבורכן, הרי שהתפיסה הנוצרית שוב עשתה את עבודתה ללא רשותנו.)

בברית החדשה, במסורת הנוצרית, הם אכן תארו את המצורע המופיע בתורה כחולה במחלת הנסן, על תסמיניה השונים.

בדרך כלל איננו מקדישות תשומת לב מרובה לפרשת המצורע. נוח להיתפס להיבט המוסרי שבפרשה, ולדבר באופן תאורטי על חטאי הדיבור. בכל זאת נראה לי שחשוב לדעת לפחות על מה מדברת הפרשה, ואולי חשוב לא פחות – לדעת על מה אין היא מדברת.

אין זו מחלה, זוהי תופעה שאינה מוכרת לנו כיום, ואין לה סיבות רפואיות. אם ישנן סיבות רפואיות – הרי הנגע טהור ואינו נידון כצרעת.


על מה מופיעה הצרעת?

בפרשת ערכין נזכרו שבעה חטאים כסיבות לנגעים. הרב הירש מדגיש שכל חטאים אלו עוסקים בתחום של בין אדם לחברו: " על שבעה דברים נגעים באין, על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל שבועת שוא ועל גילוי עריות ועל גסות הרוח ועל צרות העין" (ערכין טז.)
בויקרא רבה לפרשת מצורע נמנו החטאים כך: "עינים רמות, לשון שקר, וידים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות און, רגלים ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים"
המדרש מקביל חטאים אלו לאותן שש חטאות שהשם שונא, והשביעית שהיא תועבת נפשו, כמו שאומר הפסוק במשלי, "שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו".
ועל כך אומר המדרש בויקרא רבה: "ושבע – זו שביעית שקשה נגד כולן, ואי זה? משלח מדנים".
אם אדם רואה נגע בגופו, בבגדו או בביתו, נגע זה מהווה אות עבורו שהתנהגותו בין אדם לחברו מעוררת את חרון אף ה', וה' כביכול מגרשו ממחיצתו.
יש כאן הזמנה נוקבת, חדה, לעשיית חשבון נפש יסודי על האופן בו תופס המצורע את העולם, ועל מערכת היחסים שהוא מנהל עם סובביו.

תגובה אחת בנושא “מחוץ למחנה”

  1. תודה לך, דבורה, שמצאת את הזמן בשבילנו.
    כמו תמיד, הבאת בלשון נעימה דברים אמיתיים ונוקבים, הרבה חומר להתחזקות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *