מצווה ועושה

Cloud photo created by kjpargeter – www.freepik.com

פרשת שמיני

"ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו ויתנו בהן אש, וישימו עליה קטורת, ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צווה אותם" (ויקרא, י', א')

עיסוק בפרשה זו דורש משנה זהירות.

קדושתם העצומה של בני אהרן, שגם לאחר חטאם נכתב עליהם 'בקרובי אקדש', לא מאפשרת לנו לדון בחטאם מתוך רמת ההבנה שלנו.

בכל זאת, כל פרשה בתורה טעונה לימוד. עלינו ללמוד אותה בזהירות, בתשומת לב, ומתוך ידיעה שלא נבין את הפרשה לעומקה.

הרב הירש מסביר שיסוד חטאם של בני אהרן היה 'אשר לא צווה אותם' – עבודת ה' צריכה להעשות כמו שה' צווה.

"זוהי בדיוק הנקודה המפרידה בין יהדות לבין עבודת אלילים. עובד האלילים מבקש באמצעות קרבנו לשעבד את האל שלו לרצונו, בעוד שהיהודי מעמיד עצמו על ידי קרבנו בעבודתו של ה' ומקבל על עצמו את מצוותיו.

לפיכך כל הקרבנות ביהדות עשויים בצורה של ציווי אלוקי; והמקריב מקבל על עצמו באמצעות קרבנו לעשות את הציווי האלוקי הזה נר לרגליו.

קרבנות שהאדם בדה מלבו יחתרו תחת אותה האמת עצמה שהקרבן אמור לייצג. קרבנות כאלו יהללו את הרצון האישי השרירותי במקום השמיעה בקול ה' וקבלת עול מצוותיו."

ראוי להדגיש כי דבריו של הרב הירש מוסבים על קרבנות ועל עבודת המקדש בלבד. ובכל זאת, חושבני שאנו ממקומנו יכולים גם כן להפיק לקח חשוב מאד.

עבודת ה' היא לעשות את רצונו כפי שהוא ביקש מאיתנו. זאת מהותה.

יש נטייה מצויה לחשוב שלהתאמץ בשביל משהו שנראה טוב, זה תמיד טוב.

ניתן לנהל דיון על צורות התנהגות שונות, לנסות להבין אם הן טובות או לא. יש לפעמים אנשים המעוררים לחיזוק במצווה כזו או אחרת, לעיתים בדרך שלא היתה נהוגה מעולם בעם ישראל, לעיתים בדרך שרומסת בדרכה דברים טובים אחרים. אבל באופן די קבוע, כאשר מנסים לברר על מהלך כזה או אחר אם טוב הוא שמא לא, תמיד יש מי שיצטרף לדיון ויאמר בתום לב: 'אבל הם מתכוונים לטוב, וזה העיקר.'

לא אצלנו.

לא מספיק להתכוון לטוב, צריך גם לכוון את הטוב שלנו לפי הטוב האלוקי.

בשם רבי יעקב קמינצקי אומרים שהיה מצטט את הפסוק בקהלת 'אל תהי צדיק הרבה' (קהלת ז', ט"ז) ובמקביל אליו את הפסוק הבא אחריו 'אל תרשע הרבה' (שם, י"ז) ומציג את הצדדים השקולים בשתי ידיו, כתנועת מאזניים.

אין די להרחיק מן הרע, יש להביא בחשבון באופן זהיר מהו הטוב הנדרש מעימנו, מהו רצון ה'.

אבי מורי (במלוא מובן המילה) כתב: רמז לחסרון זה נמצא בכפרת יוה"כ – בהזאותיו של כהן גדול. מצינו שהיה מזה אחת למעלה ושבע למטה. אחת למעלה – לכפר על העולים למעלה מכוחותיהם, כדכתיב ואל יהרסו לעלות אל ה', ושבע מטה, לכפר על הנגררים והנופלים מטה.

זה לא קל. במידה מסוימת קל בהרבה להתרחק מן הרע, מאשר לזהות את הטוב שאינו לרצון ה'. הצעד הראשון הוא להכיר בכך שאנו עובדים את ה'. ועבודתו פרושה לעשות את רצונו, ולא שום דבר אחר. מצווה ועושה.

3 תגובות בנושא “מצווה ועושה”

  1. יישר כח, דבורה, דברים הנוגעים בעדינות בעבודת ה' הנכונה.
    אכן למדוד נכונה את החלק הטוב לפי רצון ה' הוא מעבודות הקשות שבמקדש.
    תמשיכי לזכות אותנו בדברים טובים.

  2. נהניתי לקרוא, דבורה!
    הייתי מוסיפה ואומרת בדבר קרבנות שלא נתבקשו את הקרבנות שנשים מקריבות בתקופה זו, את עצמן, את הילדים, את הבעל, על מזבח הניקיון והאבק…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *