קודש לה'

פרשת תצווה

"ועשית ציץ זהב טהור, ופתחת עליו פיתוחי חותם קודש לה'… והיה על מצח אהרון, ונשא אהרן את עוון הקודשים… והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' " (שמות כ"ח, ל"ו – ל"ח)

הציץ מכפר על עוון קודשים שנפסלו, שחלה עליהם טומאה.

מושגי הקדושה מול הטומאה שהיו נהוגים במקדש נראים לו כיום רחוקים כל כך מעולמנו, ובכל זאת מלמד אותנו הרב הירש על מהות הדברים המסתתרת, שרלוונטית לחלוטין גם לנו עצמנו.

מהו קודש ומהי טומאה?

הרב הירש מסביר שקדושה פרושה החרות המוסרית שניחן בה האדם (כח הבחירה שלו), וחרות זו מושתתת על המציאות הממשית של הקדוש ברוך הוא, אדון הכל ובעל הכוחות כולם, שלא כפוף לשום  מגבלה ויכול לעשות הכל.

האדם, צלם אלוקים, דומה לקדוש ברוך הוא בנקודה הזו – בכח הבחירה שניחן בו.

טומאה, לעומת זאת, היא התפיסה שכוחות הטבע הם השולטים בעולם ובאדם. כביכול אין לנו כל ברירה. יש להקריב בהכנעה את החיים והשאיפות, הפרנסה והבריאות לשלטונם המדומה של כוחות גשמיים. כאילו אין לנו שום יכולת מול עוצמתם ההרסנית.

זאת בדיוק היתה התפיסה של עובדי האלילים. הם חרדו מיכולותיה של השמש, מעוצמתה של האש, מכוחו המרשים של הגשם, ועסקו כל הזמן בניסיון לרצות 'אלים' אלו על ידי הקרבת קרבנות וכל מיני טקסים שנועדו לפייסם.

בית המקדש בעצם קיומו בא להכריז את התפיסה ההפוכה: ה' אחד ושמו אחד. ה' מקיים את העולם.

קרבנות קודשים באים להכריז על כפיפות הטבע לבוראו. פגימה בקודשים עלולה להתפרש כאילו הטבע לא לחלוטין כפוף לבורא, כאילו יש לו יכולת להיפגם כתוצאה מכוחות זרים המחוללים בו נזקים.

ההכרזה קודש לה' החקוקה על ציץ הזהב עומדת כנגד דמיון שווא זה. "קודש להשם – כל קדשי המזבח עומדים תחת שלטונו של האחד והיחיד, אלוקי החירות החיים והאמת. אשר כל הכוחות הגשמיים וחוקי הטבע, שעובדי האלילים כורעים לפניהם ברתת וזיע, הם יצוריו ועבדיו.

"וכשם שה' שליט עליון על כל הכוחות הכופים של הטבע, כך הוא קורא גם לאדם, שבראו בצלם חירותו האלוקית, להתעלות מעל לכל כוחות הכפייה של הטבע העיוור, ולהנהיג חיים של חירות מוסרית מתרחבת והולכת".

הכח הזה של להתגבר מעל כוחות הטבע, זה כוחה של הרוח האנושית – צלם אלוקים.

אם הדרך בה אנו הולכים נראית חסומה, יש שתי אפשרויות: להגיד שאי אפשר כי אי אפשר, ואולי זו אפילו גזרת שמים, או להבין שזה בדיוק מהותה של הבחירה שקיבלנו כבעלי צלם אלוקים – לקום ולעשות משהו.

איזה משהו?

כמה השפעה יש לנו על 'פגעי הזמן ומקריו' כמו עוני, חולי, ואפילו אסונות כמו תאונות דרכים?

אין תשובה אחת שמתאימה לכל האנשים ביחד. לכל אחד שליחותו שלו בעולמו. 
אבל דבר אחד משותף – 

לכל אחד, בכל נקודת זמן, יש את כוח הבחירה שלו.

אחד הספרים המדהימים שקראתי לפני שנים רבות מאד נקרא 'מי באש'. הספר נכתב על ידי חיה-מלכה אברמסון, תושבת ירושלים שבין החומות, שנפצעה קשה בשרפה שפרצה בדירה שלה.

אני חושבת שזה אחד הסיפורים שממחיש בצורה חזקה במיוחד איך יש כוח לבחור גם מול מאורעות הטבע. בכל נקודת זמן עומדת הבחירה מה לעשות עכשיו. איך לפעול ברגע זה. לברוח או להציל את הילדים ואת הסבתא הקשישה. מה לעשות כשהגוף פצוע והאמבולנס לא מצליח לעבור ברחובות הצרים. איך להתמודד לאחר האסון. איך להמשיך שנים רבות אחרי האסון להשפיע על שיקום של אנשים שמתמודדים עם מאורעות דומים.

בכל נקודה בסיפור יש בחירה. האסון – אסון (אולי יכול היה להימנע? את זה אפשר לבדוק רק לפני שקורה משהו, אחר כך זה כבר מעבר לנקודת הבחירה). אבל תגובת האדם למאורע היא לגמרי נתונה בידיו.

אנחנו לא יכולים לשנות את העולם. אנחנו יכולים לשנות את מה שאנחנו עושים בתוך העולם. וביחד, כשהרבה אנשים שבוחרים בטוב, קורים בסוף גם דברים גדולים.

עובדה שהעולם משתנה לפעמים לטובה. אנחנו שוכחים לפרגן לו את זה, דבקים באמירה ש'אי אפשר לחנך את העולם'.

תסתכלו על אנשים שהשפיעו קדושה על העולם: עולם הישיבות, תנועת המוסר, בית יעקב, תנועת ערכים – כולם יכלו להראות בהתחלה כמנסים לעצור את סערת הטבע ופגעי הזמן, ובכל זאת הצליחו.

להפוך את העולם אי אפשר. להשפיע עליו טוב – אפשר ואפשר.

6 תגובות בנושא “קודש לה'”

  1. אוי כמה אהבתי את הגישה
    במיוחד את המשפט הנכון כל כך שרק אחרי שלמדתי אותו הבנתי כמה זה משקף את החיים, את האמונה התמימה:
    "אפשר לבדוק רק לפני שקורה משהו, אחר כך זה כבר מעבר לנקודת הבחירה"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *