לקיימה מעושר

Hand photo created by rawpixel.com – www.freepik.com

פרשת משפטים

"ונקרב בעל הבית אל האלוהים, אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שמות כ"ב, ז')

כאן בפרשה נמצאים יסודות ההלכות על מלווה, על לווה, שומר ומפקיד. מה עושים כשנאבד הפקדון, ויש מחלוקות שונות בין הבעלים לבין מי שהפקדון היה אצלו בעת העלמותו.

בחלק מהמקרים, צריך המלווה או השומר להישבע שלא שלח ידו בפקדון. שבועה היא דבר חמור, ובית הדין אינו ממהר להביא את האדם לידי כך. רק במצבים של אין ברירה, יש בכוח השבועה לפתור את התסבוכת הבלתי פתירה.

הרב הירש מזכיר בפרושו על הפסוק שלהישבע פרושו להזכיר את כח יחידו של עולם, השומר ומפקח על יושרם של בני האדם, ומעניש את הנשבע לשקר.

פרטי ההסבר על פסוקים אלו מקיפים סוגיות ארוכות הן במסכתות בבא קמא, בבא מציעא ובבא בתרא, והן במסכת שבועות.

בכל זאת, בהתחשב בתנאי המסגרת הקצרצרה ובכך שאנו רגילות לחפש את דבר המוסר הניתן להסיק מן הפרשה, יש מקום לציטוט קצר ומאלף, המלמד אותנו לא רק את ההלכה, אלא גם מסר חשוב ויסודי העומד מאחוריה.

הגמרא עוסקת במצב שבו פלוני לווה סכום כסף מרעהו, ומסר למלווה כערבון חפץ בעל ערך. החפץ אבד.

כאן מתעורר ויכוח בין המלווה ללווה: מה היה ערכו של החפץ האבוד? האם אכן אבד הוא, אולי המלווה חמד אותו לעצמו ומחביא אותו בביתו?

פוסקת הגמרא שהלווה צריך להישבע שערכו של החפץ אכן היה גבוה כפי שהוא טוען, ולעומת זאת המלווה אינו צריך להישבע שהחפץ אכן אבד לו, אלא מאמינים לו וסומכים על דבריו.

שואלת הגמרא: מה שנא לזה דמהימן ליה למלוה, ומה שנא מלוה דלא מהימן ליה ללוה? מדוע אתה מאמין למלווה שהוא מהימן, ואינך מאמין ללווה שהוא מהימן?

משיבה הגמרא: לוה מקיים ביה במלוה"תומת ישרים תנחם" – הלווה מאמין לו למלווה משום שנאמר במשלי שתמימותם של אנשים ישרים מוליכה אותם בדרך ההצלחה, ואם המלווה הוא עשיר, בוודאי הוא ג"כ אדם ישר, ולכן הוא מאמין לו. אבל מלוה מקיים ביה בלוה – סוף אותו פסוק – "וסלף בוגדים ישדם" – הרשע של הבוגדים הוא גוזל אותם מנכסיהם, ואם הלווה הוא עני, בוודאי אינו ראוי לעושר מחמת אי-ישרו, ולכן אין המלווה מאמין לו.

אני לא יודעת מה אתן חושבות, אני ראיתי בקטע הזה מהפך חשיבתי אמיתי, וכאן אני מחברת חזרה לדברים שכתבתי לפני שבועיים, על פרשת בשלח ופרנסה.

אנחנו כל כך רגילים לראות בעוני מאפיין של צדיקים. כמעט הפכנו את העוני לאידיאל בפני עצמו. ופתאום באה הגמרא ומאירה זוית ראיה הפוכה לחלוטין: טוב מאד להיות עשירים. ראוי ומבורך.

ומה זה משנה אם אנחנו חושבים שזה טוב או חושבים שזה רע? איך זה משפיע בסופו של דבר על כמות הכסף שיש או שאין לנו? כאן כבר נכנס נושא חדש וארוך לדיון, מקווה שעוד תהיה לנו הזדמנות להקדיש לו מאמר בפני עצמו.

שבוע טוב ומבורך, ושפע של פרנסה לכולנו.

6 תגובות בנושא “לקיימה מעושר”

  1. מקסים דבורה, כרגיל
    כשחושבים על זה, זה באמת מגוחך לחשוב שעושר הוא מאוס
    הלא כל פרשיות התורה שעוסקות בברכות מתארות שוב ושוב, ובהרחבה מעוררת התפעלות עושר גשמי
    שבא, כמה פרדוקסלי (לכאורה)- מהקפדה על שמירת התורה

  2. חזק ביותר!
    מנין לגמרא שהלווה עשיר והמלווה עני אולי זה הפוך
    ואם זה הפוך האם השבועה היתה אמור להיות הפוכה?

    1. אני חושבת שההנחה היא שלעשיר יש כסף כדי להלוות לעני, אבל המצב ההפוך לא סביר שיתקיים.

  3. כרגיל, התמוגגתי
    קוראת את דברי התורה ומרגישה עד כמה הם נחמדים מזהב ומפז רב, מתוקים מדבש ונופת צופים.

  4. נהנתי מאוד!!

    הזכיר לי את מה שכתוב ש"רבי מכבד עשירים" הלכתי לחפש מה ההסבר לדבר, ויש הרבה מפרשים ודיונים בנושא מתוכן מסיק הרחיד"א:
    "ומשום הכי בהיות שהעשירים נשפעים שפע גדול תדיר מלמעלה, להכי היו מכבדין העשירים, אשר זכו להיות כלי מוכן לקבל כל כך שפע", וכתב עוד: "ואחר זמן מצאתי משם האר"י זצ"ל, שהוא ז"ל עצמו נתן טעם זה למה שהיו מכבדים העשירים, עלץ לבי".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *