לבקוע את הים

Designed by Bearfotos

פרשת בשלח

ויאמר משה על העם: … ה' יילחם לכם, ואתם תחרישון.

ויאמר ה' אל משה: מה תצעק אלי, דבר אלי בני ישראל וייסעו, ואתה הרם מטך ונטה את ידך על היום ובקעהו."

(שמות י"ד, פסוקים י"ג – ט"ז)

הרב הירש אומר לנו שפסוקים אלו מגלים את מה שחשב משה על הישועה הקרבה: הוא חיכה שה' ישמיד את פרעה ואת חילו מבלי שהעם יעשה דבר.

לעומת זאת, הקב"ה עונה על כך: הישועה עדיין תלויה בעם. הצעד הראשון צריך לבוא מצדם. הם צריכים להוכיח את בטחונם בה', על ידי גילוי אומץ לב, וזריזות חסרת פחד.

פסוקים אלו מכוונים אותנו לסוגיה מורכבת, שקשה מאד לאזן בין צדדיה השונים.

היחס בין בטחון לבין השתדלות. האם אנו עושים משהו 'אמיתי' פה בעולם, או שהכל מוכתב מראש ואנו שחקנים שמשחקם כתוב וצפוי מתחילה.

כמובן שמספר שורות קצרות אינן מספיקות כדי להקיף נושא רחב ועמוק כל כך. נושא שהראשונים דנים בו בהרחבה מאז ימי הרמב"ם, ומציגים זויות ראיה שונות עליו.

אני רוצה להתייחס לנושא זה בהקשר ספציפי של פרנסה. למה דווקא פרנסה?

כי פרנסה היא אחד משני הנושאים שחז"ל מדמים אותם לקריעת ים סוף.

גם בפרנסה, לאנשים רבים יש נטייה לחשוב שהחלק שלנו בהשתדלות הוא "התייצבו וראו את ישועת ה' " אנחנו נחכה, נתפלל, נגיד פרשת המן, נקפיד על ברכת המזון ועל נטילת ידים, וזו ההשתדלות האמיתית.

אנו לומדים מכאן שהתמונה יותר מורכבת.

כן, ההשתדלות הרוחנית היא השתדלות לכל דבר, והתפילות, כמו שדיברנו עליהן בשבוע שעבר, הן חלק בלתי נפרד ממנה.

אבל ה' מחכה מאיתנו לעוד משהו: "דבר אל בני ישראל וייסעו!" הצעד הראשון לבוא מצידנו. לגלות אומץ לב שנובע מתוך הידיעה שה' נתן לנו כח ויכולת.

לעשות השתדלות שהיא מעשית, ממוקדת מטרה, ריאלית – וביחד עם זה להרים כל הזמן את העיניים לשמים.

אחד ממאמרי חז"ל שהתקשיתי ביותר להבינו הוא המאמר הידוע: "כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכיפורים, חוץ מהוצאות שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פיחת פוחתין לו, ואם הוסיף- מוסיפין לו". (מסכת ביצה דף ט"ז עמוד א')

היה לי קשה להבין מה קורה פה.

כי אנחנו רואים שאנשים שפועלים להשגת כסף, עם מוטיבציה גבוהה ועם כישורים מתאימים, בדרך כלל מרוויחים ומתייצבים כלכלית, ואנשים שלא פועלים ומיואשים מראש בדרך כלל ממשיכים לחיות בעוני (ועוד מוסיפים ואומרים: מה לעשות, פרנסה משמים.)

אז מה קורה פה?

יש קשר בין מה שאדם עושה למה שהוא מרוויח, או אין קשר?

אחד הספרים הכי חזקים בנושא ההשקפתי הזה נכתבו על ידי הרב דן טיומקין. ממליצה על הספר בחום. ושם, בין שאר המקורות שהוא מביא, יש הסבר נפלא של הפלא יועץ: "השתדלות צריך שיהיה לכל דבר טוב, בין למילי דעלמא בין למילי דשמיא, שאף על פי שהכל בידי שמים, אבל כבר מילתי  אמורה, שלפעמים כך גזרה חכמתו יתברך, שלפי ההשתדלות והחריצות שיעשו – כן יקום דבר וכו', ולכן חיובא רמיא לכל דבר טוב למהר להשתדל, וכל אשר בכוחו – יהיה עושה, וה' הטוב בעיניו יעשה."

הכל בידי שמים – והקב"ה בחר לנהל את עולמו בדרך הטבע.

ולכן, השתדלות אינה רק בגדר הצגה נאה. לפעמים (לפעמים, נכון שלא תמיד) כך גזרה חכמתו יתברך – אם האדם יעשה את ההשתדלות הנכונה הוא יקבל יותר, ואם הוא ישב בחיבוק ידים הכסף שנגזר עליו בראש השנה, לא יגיע אליו.

ובסוף בסוף, בשורה התחתונה, אכן ה' הטוב בעינין יעשה. לא לשכוח את זה. ובד בבד, קומי סעי.

'דבר אל בני ישראל וייסעו'.

תגובה אחת בנושא “לבקוע את הים”

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *